למה תנורי אינפרא-אדום מדרגת IPX5 כשלים בפועל (ואיך לתקן זאת)
האמת לגבי תנורים בעלי דרגת IPX5 היא שרובם כושלים בגלל החיבורים שבהם עוברים החוטים – החיבורים האלו אינם מסוגלים לעמוד בחום הגבוה.
אנו רואים זאת כל הזמן: התנור עובר את מבחן הרסיסים ביום הראשון – הוא נראה מצוין ופועל כראוי. אך לאחר חודש, הוא פשוט נהרס. מה קרה? החום מהרכיב האינפרא-אדום גרם לחומר האטימה להישחק, וכך נוצרו סדקים. כשזה קורה, המים יכולים לחדור פנימה, הבידוד נהרס, ונוצר מקצר חשמלי.
הבעיה עם חומרי אטימה “רגילים”
שימוש בחומרי אטימה רגילים אינו מספיק. כאשר משתמשים בלהבות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה, ההפרש בטמפרטורה בין הרכיב החם לבין החוטים החיצוניים הוא עצום. חומרי הדבקה זולים נוטים להתכווץ או להפוך לפחם תחת לחץ כזה. כתוצאה מכך נוצרים סדקים קטנים. בסביבה של IPX5, המים אינם נשארים במקומם – הם נדחפים לתוך אותם סדקים.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בתהליך מתקדם, עם שימוש בחומרי פלורוסיליקון או אפוקסי בעלי עמידות גבוהה, שנשארים גמישים גם בטמפרטורות של 200°C+. אנו לא רק “מדביקים” את החוטים במקומם; אנו יוצרים חיבור אטום מכאני. כך, גם כאשר המתכת מתרחבת או מתכווצת כתוצאה מהחום, החיבור נשאר אטום.
שמירה על הבטיחות
חיבור לא אטום גורם לא רק לחדירת מים, אלא גם לחדירת לכלוך וחומרים מזהמים לבין החוטים החיים והשלדה המחוברת לקרקע. אם החיבורים אינם איכותיים, עמידות הבידוד תפחת עם הזמן. אנו שואפים לעמידות של לפחות 100MΩ, גם לאחר 1,000 מחזורי חום.
אך יש גם בעיה: אי אפשר להפוך את החיבורים ליציבים מדי. אם החומרים קשים מדי, הרטטים מהמכונות התעשייתיות עלולים לשבור את החוטים בנקודת החיבור. יש צורך שהאזור של החיבור יישאר גמיש.
הפשרה
חומרי אטימה גורמים לעלייה בנפח התנור. בגלל חומרי האטימה והחיבורים המחוזקים, התנור תופס יותר מקום. אי אפשר פשוט להכניס אותו למקום צפוף מבלי לבדוק את המרווחים.
טיפ חשוב: אל תנסו להכניס את החוטים למקום ללא זרימת אוויר. כך החום יישאר סביב החיבורים, מה שיקצר את חיי התנור. תנו לחוטים מקום לנשום.