למה תנורי החימום שעל התקרה באמת נהרסים (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
יש כאן סוד קטן מהשטח: רוב תנורי החימום באינפרא-אדום שנמצאים על התקרה לא נהרסים בגלל שרכיב החימום שלהם נשרף. זו לעתים רחוקות הבעיה האמיתית.
הגורם האמיתי לבעיות הוא חיבור החוטים.
כשמתקינים את התנורים האלה על תקרות תעשייתיות, הם עוברים תהליך חוזר של חימום וקירור. במפעלים רבים מתקינים את התנורים האלה באמצעות דבקים זולים או חיבורים לא איכותיים. כתוצאה מכך, התנורים נהרסים כמעט מיד. הבידוד נשבר, החוטים מחלידים, ולפני שאתם מבינים את זה, יש לכם שקע חשמלי.
הבעיה עם החיבורים “הסטנדרטיים”
רוב החברות מתקינות את התנורים באופן שיחסוך בעלויות. הן משתמשות בסיליקון זול או בחומרים שאינם עמידים בטמפרטורות של מעל 200°C. זו דרך לגרום לכאוס.
אנחנו עושים זאת בצורה אחרת. אנחנו משתמשים בחומרי בידוד עמידים בטמפרטורות גבוהות. הערה חשובה: חייבים לוודא שחומרי הבידוד מתרחבים ומצטמצמים באותו קצב כמו הצינורות הקוורץ. אם הם לא נעים יחד, נוצרת סדק קטן – ואז נכנסת לחות לתוך התנור. לאחר מכן הבידוד מתקלקל, ולבסוף יש שקע חשמלי. זה בהחלט לא מה שרוצים שיקרה על התקרה שלכם.
מתן מענה לבעיית החום
תנורים בעלי הספק גבוה יוצרים כמות אדירה של חום. אבל החום הזה לא יורד רק למטה – הוא גם עולה לכיוון הטרמינלים החשמליים. אנחנו קוראים לזה “חום עודף”, וזה גורם להרס הבידוד של החוטים מבפנים החוצה.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחוטים עשויים פלואורופולימר. הם עמידים מאוד, ויכולים לעמוד בתנאי חום קיצוניים מבלי להימס. אנחנו גם מוסיפים חומרי בידוד חזקים כדי למנוע חדירת אבק ולחות לתוך התנור.
הערה חשובה
יש כאן פשרה: מכיוון שחומרי הבידוד שלנו עמידים יותר, החוטים נעשים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף את החוטים בזוויות חדות במהלך ההתקנה. אם תכופפו את החוטים, עלול הבידוד להישבר, ואז נחזור לנקודת ההתחלה. חייבים לשים לב לרדיוס הכיפוף המינימלי המומלץ במפרט הטכני. תנו לחוטים מקום לנשום, והם יחזיקו מעמד לזמן ארוך.