למה “IP55” אינו מספיק: האמת לגבי תנורי חימום בחדרים לחים
כנראה שראיתם את הדירוג IP55 על הרבה תנורי חימום. על הנייר, זה אומר שהתנור יכול לעמוד בפני כמות מסוימת של אבק וטיפות מים. אבל אם אתם מניחים את התנור בחדר אמבטיה או בחוץ, הדירוג הזה הוא רק נקודת ההתחלה.
הבעיה היא שאדי המים הם ערמומיים יותר מטיפות המים עצמן. בעוד שטיפות מים עשויות להתנפץ על המעטפת של התנור, הלחות פשוט חודרת לתוך החריצים הקטנים. עם הזמן, הלחות נשארת על החיבורים החשמליים ועל החומרים הרגישים שמשמשים לאטימה. אם האטימה נפגעת, גז ההלוגן יצא החוצה, והתנור יפסיק לעבוד. זה קורה בקלות.
לכן אנחנו לא סומכים רק על הדירוג. אנחנו מעבירים את התנורים לחדר בעל לחות גבוהה, ומעלים את הטמפרטורה. בצורה כזו אנחנו מחקים את התנאים ששוררים בחדר אמבטיה במשך שנים רבות, אך בזמן קצר בהרבה. אנחנו מחפשים סימני חלודה על החיבורים החשמליים או כל סימן לדליפות חשמליות. אם התנור לא עומד ב-500 שעות של תנאים אלו, אנחנו חוזרים לשלב התכנון ומתקנים את האטימה.
אבל יש בעיה אחת – אי אפשר פשוט לאטום את התנור בתוך קופסה מפלסטיק. אם עושים זאת, הרכיבים החשמליים יישרפו. צריך למצוא איזון בין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה, לבין מניעת חדירת מים פנימה.
ואנחנו כבר מזמן הפסקנו להשתמש בגומי זול לאטימה. גומי טוב עד שהוא נחמם, מתקרר, וחוזר על כך שוב ושוב. בסופו של דבר, הוא נשבר. אנחנו משתמשים בסיליקון איכותי, ששומר על צורתו, לא משנה כמה פעמים מפעילים את התנור.
אבל בואו נהיה ריאליים – שום דבר לא נמשך לנצח. אם אתם גרים ליד הים, באוויר מלוח, או אם אתם מנקים את הקירות בחומרים חזקים, אפילו הציפוי הטוב ביותר יתבלה עם הזמן.
העצה שלי? כל שישה חודשים, בדקו את החיבורים של הכבלים. חיבור לא טוב יכול להרוס תנור טוב, וזה ניתן לתיקון תוך חמש שניות בלבד – דבר שיחסוך לכם את הצורך לקנות תנור חדש.